זה ממש לא גמל

ראשית, אביעזר מודה שהבעיה זהה בשיטה הקיימת ובשיטת השוברים, כך שאין כאן חסרון של השיטה החדשה. הדוגמא פשוט מתארת אדם שעשה בחירה לא מוצלחת של אזור מגורים...

ושנית, בכל זאת יש הבדל בין שתי השיטות. במציאות הקיימת יכול האזרח הדתי מן הערבה ליזום הקמת בית ספר חדש, או לחילופין להעניק לילדיו 'חינוך ביתי'. שתי האופציות קשות מאד לביצוע, כרוכות בביורוקרטיה דרקונית, וכמעט חסרות סיכוי לקבלת אישור ומימון ממשרד החינוך (חינוך "חובה חינם"?), כך שהן למעשה אופציות לעשירים בלבד. את האופציה הראשונה ניסיתי על בשרי (אפילו פעמיים) ויקצר המצע מלפרט את מסע היסורים שעברנו מול הממסד. לעומת זאת, שיטת השוברים תאפשר לאזרח הדתי בערבה להקים בית ספר או חינוך ביתי שימומנו מקופת המדינה, ככל אזרח אחר. לשם כך לא יזיק גם ביזור משמעותי של משרד החינוך, ועל כך אני משער שאביעזר יכול לפרט מנסיונו כמנהל בית ספר לשעבר!

✡  וכאן עולה האתגר שאני שומע לעתים קרובות: "נניח שקהילת 'עלה ירוק' מקימה בשכונה שלי מועדון של סמים קלים (שהרי המדינה מתערבת רק בכלכלה וביטחון) או קהילת 'זנות בטוחה וחופשית' מקימה בשכונתי בית בושת. אני לא רוצה שילדי יחיו בסביבה כזאת. כשיש סמכות מדינתית, החוק - על פי הרוב - אוסר מוסדות כאלו. מה יקרה לפי הצעת 'הדמוקרטיה הקהילתית'?"

ראשית, לא הצעתי אף פעם שהמדינה תתערב רק בכלכלה ובבטחון. כתבתי במאמרי: "הממשל הפדרלי יעסוק רק במדיניות לאומית כמו חוץ ובטחון, תשתיות ארציות, משק לאומי וכד'". וגם: "לצד מערכות המשפט הקהילתיות, יפעלו בתי משפט פדרליים, אשר ידונו בעבירות על חוקי המדינה, הפרת הסדר הציבורי, דיני תעבורה, פלילים וכד'" כלומר, במקרה של תחנת סמים או בית בושת בשכונתך, תפעל מערכת אכיפת החוק הפדרלית בדיוק כפי שהיא פועלת כיום. (ובלי קשר לחוקה הפדרלית - אני מקווה שיפעלו טוב יותר מאשר כיום!)

אבל צריך להוסיף כאן עוד נקודה. אני שומע הרבה הסתייגויות מהשיטה הקהילתית על רקע של חשש מהקמת קהילות "שנויות במחלוקת". מתנגדים שמרנים מנופפים בקהילות של להט"בים וסוחרי סמים, רחמנא ליצלן, ומתנגדים המכנים עצמם "ליברלים" מהלכים עלינו אימים עם סיוטים על קהילות חרדיות חשוכות ועריצות. ובכן, אני הקטן לא מקבל את הפסילות ההדדיות. לדעתי, זאת השלכה (פרוייקציה) של פוליטיקת הזהויות העכשווית על מציאות אחרת, שאכן לא נוסתה כדבעי עדיין. ואני הקטן אומר לחברי בשני "המחנות": הרפו! אם אתם רוצים חירות לעצמכם, אין לכם זכות לשלול אותה מזולתכם!

✡  אביעזר כתב על כמיהתו לרעיון 'כור ההיתוך', למרות שלדעתו "לרעיון הזה לא היה סיכוי מההתחלה".

ושוב אינני יכול להסכים. לעניות דעתי, כור ההיתוך הישראלי דווקא הצליח מאד! הוא הצליח לבנות כאן תרבות ישראלית מובהקת, שגם אם אינה תואמת את התכנונים המקוריים ("דמות הצבר - הישראלי החדש") ואולי אינה נושאת חן בעיני אחדים - היא חיה וקיימת. כולנו מדברים עברית, המוסיקה שלנו מעניינת, האוכל כאן נהדר ומגוון, והישראלי המצוי חינני, פטריוטי וחיובי ביסודו. אינני מקבל את ההתנשאות על העם היושב בציון כאספסוף נבער, רדוף הנאות נחותות, עילג ונלעג. אולי משהו לקוי בי, אך אני פשוט אוהב את רוב האנשים סביבי.

אלא שתפקידו של כור ההיתוך תם ונשלם לפני עשרות שנים. זהו, אנחנו כבר ישראלים ולא צריך להוסיף ולהתיך אותנו עד אובדן כל מורשת וזכרון מן העבר. היו זמנים שבארץ הדירו את מי שניגן ושר מוסיקה ערבית, ואפילו הכניסו לכלא שחקני תיאטרון שהעזו להציג מחזות ביידיש. אני לא ממציא את זה, תשאלו את מייק בורשטיין. אבל היום אנחנו מספיק ישראלים ועבריים בשביל לחוש בטחון עצמי בזהותנו ולהתגאות במגוון התרבותי העצום שהצטבר כאן.

ובכלל, כל הכוונה "תרבותית" באמצעות כפיה "מלמעלה" של הממסד נראית לי דוחה ואפילו מפחידה.

✡  בהמשך, אביעזר מציע מודל של פשרה בין המרכיב הקהילתי לבין המימד המקומי: "הפדרציה תוקם מקהילות אחדות שיהיו מאורגנות על בסיס גיאוגרפי, אבל הקהילות הללו יתחלקו בתוכן לקהילות משנה על בסיס אמונות, דעות ערכים ומטרות משותפים להם. כך יש סיכוי גדול הרבה יותר לכך שכל אחד בקהילה ימצא את המוסדות ואת השירותים שבהם הוא חפץ."

אני חש שכוונת הצעה חיובית, אבל היא כמעט סותרת את העיקר בהצעתי: עקרון הבחירה החופשית - ההשתתפות בקהילות ווֹלוּנטריוֹת! השילוב של המימד הטריטוריאלי עם המימד הקהילתי מתבטא ב'דמוקרטיה הקהילתית' על ידי חיזוק הרשויות המקומיות (הקיימות היום) עם ניהול קהילות שאינן בהכרח גיאוגרפיות על ידי חבריהן.

הנסיון "לתכנן מלמעלה" את התוצאה הסופית מאפיין גם את גישתו של נשיא המדינה לשעבר, מר ראובן (רובי) ריבלין. בנאום השבטים המפורסם שלו, קבע ריבלין מראש מי הם "ארבעת השבטים" בחברה הישראלית. הניתוח מדהים בפשטנותו, הואיל וכל ילד יודע שאין במציאות "החרדים", או "הערבים" או כל שבט אחר. יש המון קהילות שונות בכל "מגזר" בישראל, ובכל מקום אחר בעולם. אך גרוע מהשטחיות של ריבלין הוא אימוץ המנטליות "הפרוגרסיבית" של הנדסה חברתית "מלמעלה-למטה". מי יקבע לאיזו קהילה אני "שייך"? באיזו זכות? ואיזה סיכוי יש לזה להצליח?

✡  בהמשך מפרט אביעזר את הצעתו: "הייתי מציע שיטה משולבת בין ההצעה שלפנינו לבין המציאות הקיימת, כלומר: יש לחלק את המדינה למחוזות בחירה אוטונומיים ככל האפשר. כל מחוז כזה ינהל בית נבחרים וראש מחוז. גם בתוך המחוז תישמר המדיניות התקציבית שהצעתי בסעיף הקודם. נוסף לכך, יוקמו עד עשרה מחוזות וירטואליים בהתאם לקריטריונים שייקבעו בחוקה ואליהם יוכלו להצטרף אנשים שלא על בסיס לוקאלי. מי שיבחר להצטרף למחוז וירטואלי לא יוכל לבחור ולהיבחר במחוז הגיאוגרפי שלו."

וגם כאן אני מבין את הכוונה החיובית ומעריך את הגישה היצירתית, אך לא מקבל את הגישה הבינארית: או-או. הרי כבר היום אני יכול להצביע גם לרשות המקומית, גם לכנסת וגם, למשל, לועד בית הכנסת או המועדון החברתי שבו אני חבר. מה ההגיון לצמצם את אפשרויות הבחירה של אזרחי המדינה? הרי אני חי גם בישוב גיאוגרפי וגם בקהילה שאינה בהכרח מקומית. מדוע עלי לבחור אם אני אוהב יותר את אמא או את אבא?

המבנה המוצע ב'דמוקרטיה הקהילתית' משלב את כל ההיבטים האנושיים והחברתיים האלה במבנה רב-מימדי ועשוי לצמצם הרבה תופעות שיוצרות לנו היום קונפליקטים פנימיים ובין-אישיים.

✡  אביעזר כותב גם: "המאמר... קובע שהסיבה לכך היא ש"שורש הרע הוא המשטר הריכוזי" וש"בניגוד לאינטואיציה דווקא הניסיון לשליטה בכל פרט מפלג את החברה ומחליש את הממשל". אני נוטה להסכים עם זה כשהמשטר הוא ריכוזי באופן קיצוני כמו המשטר ברוסיה הסובייטית, אבל במשטרים מתונים יותר יש להבהיר באופן מעמיק הרבה יותר במה הריכוזיות מחלישה. אנחנו מכירים מדינות רווחה שמחזיקות בידיהן את כל מערכת הרווחה והן משגשגות ופורחות כמו מדינות סקנדינביה, למשל."

מעניין. תמיד מביאים את סקנדינביה כדוגמא להצלחת שיטת הממשל הריכוזי ו/או הסוציאל-דמוקרטיה. אני מתנצל, אבל זה לא לגמרי מסתדר לי עם מה שלמדתי בשנים האחרונות על שבדיה, דנמרק, נורווגיה ופינלנד. הם סובלים מבעיות איומות בהמון תחומים, וממש לא רק בגלל ההגירה המופרזת מארצות קצת פחות נאורות מהם.

✡  עוד אמירה שאינני מסכים לה: "אני לא בטוח כלל שהקונפליקטים בישראל נוצרים בגלל הקשר שבין סדרי עדיפויות ערכיים לתקציביים. במערכות הבחירות האחרונות דווקא אלה ש"יש להם" נלחמו על החלפת המשטר."

נכון, אבל בחודשים האחרונים אנחנו רואים במו עינינו שאותם גורמים פועלים בקשיחות "לדפוק" את "החרדים", את "המתנחלים" ואת מצביעי הליכוד ("הביביסטים") ולהטיל עליהם גזירות כלכליות ואחרות! דווקא בגלל ש"יש להם" הם פוחדים מן "האספסוף" ומן "השבטים" העלולים לגזול מהם את זכויות היתר שלהם ואת כוחם הבלתי-דמוקרטי בעליל. אלה אותם גורמים שתמיד דיברו על "הסחטנות החרדית", בימים שהמפלגות החרדיות ניסו בדרך כלל לקבל פירורים זעומים מעוגת התקציב!

✡  אני לא מכחיש ש-"ישנה עויינות בסיסית בין שני צדדים עוד מתקופת טרום המדינה". ישנה עויינות. אבל אני כן מכחיש שיש "שני צדדים". יש הרבה יותר. חלק גדול מ"הצדדים" בכלל לא היו כאן לפני קום המדינה...

✡  ולכן אני בכלל לא מסכים ש"זה לב הסכסוך הפנימי. אם ניצור קהילות לפני שהקונפליקט הזה ייפתר יהיו אלו קהילות עויינות זו לזו שלא יסכימו כמעט על עניין אחד משותף בניהול המדינה."

אולי אני חי על פלנטה אחרת, אבל אני רואה שבחיי היום-יום אין ממש קונפליקט ואין ממש עוינות. כשיוצאים מהרשתות החברתיות וממסך הטלויזיה, רואים המון ישראלים חיים נהדר ביחד. זה מתקלקל רק כמתחילים "לדבר פוליטיקה", ואכן הרבה ישראלים מסרבים להכנס לנושאי ההתנגחות. אם נציע לכולנו גם חירות להתארגן ולנהל את חיינו, איש איש כפי בחירתו, הדברים יכולים רק להשתפר.

✡  יש עוד כמה הערות במאמר של אביעזר שאפשר לסכם אותם בערך כך: יצר לב האדם רע מנעוריו. ההמון בור וגס ואינו ראוי לאימון של ממש.

אם לא טעיתי, או הגזמתי, בתמצות הטענות הללו, אני נאלץ לדחות אותן על הסף. אבהיר: אינני "פרוגרסיבי" הטוען שכל בני האדם טובים ורק רוצים קיום מכובד. ממש לא. יש בעולם המון אנשים רעים, חלקם ממש רשעים מרושעים, ויש בכל אדם ואדם נטיות טובות ונטיות רעות. אבל את הרִשעוּת של אנשים, או של קבוצות ספציפיות, צריך להוכיח, לא את הטוב שבהם. זה יסוד קריטי בכל חברה חופשית ('חזקת החפּוּת'), ובמיוחד בחברה החפצה להגשים את מורשת ישראל ('חביב אדם שנברא בצלם'). אני מסכים שאנו שרויים בעיצומו של משבר ערכי ומוסרי, אך לדעתי הדרך להתמודד איתו אינה להתייאש או להתייחס לכל החברה כרעה מיסודה.

✡  הערה אחרת מתייחסת בעצם לנושא שנדון כבר קודם: "ברשימת ה"מעלות" נקבע בביטחון שהמודל יהיה מבוסס על מורשת ישראל והמשפט העברי. האם ההצהרה הזאת מותירה מקום במודל הזה לקהילה חילונית, שאינה רוצה שום קשר לדת ישראל, שעקרונותיה אוניברסליסטים, שרוצה לחנך את ילדיה כאזרחי העולם, שמאמצת את המשנה החינוכית של אילן גור זאב בספרו 'לקראת חינוך לגלותיות' וכד'? מי יקבע שאין לקהילות כאלו זכות להכריז על עצמן כקהילות? הרי זה תלוי רק בהצבעה בכנסת."

אבל הציטוט הוא חלקי. כתבתי בהרבה מקומות, כולל ברשימת 'המעלות', בדיוק הפוך: "המודל תואם לחלוטין את כללי הדמוקרטיה הליברלית, אך גם מבוסס על מורשת ישראל והמשפט העברי. לפיכך הוא יכול ללכד את כל הציבור: דתיים, מסורתיים וחילונים כאחד." ובמקום אחר באותו מאמר: "החוקה החדשה תקבע שכל קהילה תסדיר את כללי המשטר הפנימי שלה. למעט מקרים קיצוניים, שבהם יחליטו רוב נציגי הציבור לאסור מנהגים אכזריים או מגונים במידה שאין הדעת סובלתה, לא יוטלו מגבלות על הממשל העצמי בקהילות." לפיכך, דווקא "קבוצות המתנגדות כיום לכפיה דתית או תרבותית צריכות לתמוך בהקמת קהילות אוטונומיות שיתנהלו לפי טעמן."

ישנן עוד כמה הערות, טכניות יותר. אגיב עליהן בקצרה:

✡  לגבי מבקר המדינה: אני חושב שזה מוסד חשוב ואינני מציע לשנות בו הרבה.

✡  בעניין אישור קהילות חדשות ברוב מיוחס: אני חושב שזה נחוץ, אבל גם מציע דרכים לערער על החלטת רוב לא עניינית נגד קהילה ספציפית. זה מופיע בהצעתי לנוסח החוקה.

✡  לגבי הקהילות בהיסטוריה היהודית: "הניתוח של אופן קיומו של העם בתקופת השופטים ובגלות נכון מאד. האם אין זו ראיה לכך שהמודל הזה הוא דווקא גלותי ולא מתאים למדינה ריבונית?"

במאמרי 'חוקה עברית' הבאתי מקורות המוכיחים ששיטת הממשל הקהילתית המבוזרת "המשיכה להתקיים לאורך כל ההיסטוריה: החל מיציאת מצרים ^[13] למשל: "ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות." (במדבר ל"א, מ"ח); ועוד... והמשך בתקופת ההתנחלות והשופטים ^[14] למשל: "ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל." (יהושע כ"ב, י"ד-ט"ו). ועוד... . אפילו בממלכת דוד ושלמה שמרו השבטים על מידה רבה של אוטונומיה ^[15] למשל: דברי הימים א' פרק כ"ח, א'; מלכים א', פרק ח', א'-ג'; ועוד... וכמובן לאורך כל תקופת הגלות שמרו קהילות ישראל על כללי הממשל העצמי."

זה לדעתי אחד הדברים היפים בשיטה הקהילתית שלנו: היא התאימה לכל התקופות, בהחלט לא רק בגלות, ולכן יכולה להתאים גם לעידן הפוסט-מודרני.

✡  אביעזר מביא במאמר גם הצעה מעניינת לפתור את בעיית השוויון ללא צורך בקהילות: "הבעיה, כפי שהמאמר מתאר היא 'עריצות הרוב' בעיקר בנושא חלוקת המשאבים התקציביים. בעייה זו ניתנת לפתרון בדרכים שונות, למשל על ידי חקיקת חוק יסוד: חלוקת משאבים, שיקבע שכל התארגנות פוליטית זכאית לנתח מעוגת התקציב בין אם היא בקואליציה בין באופוזיציה. כל מפלגה, החל מגודל שייקבע, תקבל חלק מהתקציב בהתאם לגודלה באחוזים ותשתמש בו למטרות שיוגדרו במצעה תוך פיקוח של גוף מבקר. זה יפתור, לדעתי, חלק גדול מהבעיות שנובעות מחלוקת המשאבים ויתכן אף שישנה את התמונה המפלגתית בישראל."

לדעתי ההצעה היא באמת יצירתית, אך עלולה להחמיר את הבעיה. אני חושב שהגיעה העת להפריד את היסוד הקהילתי מן המפלגות הפוליטיות. זאת מהות ההפרדה המוצעת בין הבחירות היחסיות לבית התחתון של הכנסת (כמו היום) לבין הייצוג הקהילתי בבית העליון: הפרדה בין הנושאים המגזריים הלגיטימיים לבין מחלוקות מדיניות וכלכליות, לגיטימיות אף הן. כאשר המדינה מגיעה לסוגיות מדיניות הרות גורל, היא זקוקה להכרעה רעיונית וערכית ולא להתגודדות מגזרית.

✡  לא הבנתי מדוע "דווקא קהילות הומוגניות הן סכנה לפלורליזם"...

וחוץ מזה, מי אומר שהן יהיו הומוגניות? כל אחד יוכל להחליט איזו קהילה מתאימה לו, כולל קהילות הטרוגניות.

✡  גם אינני מבין את ההערה: "ההנחה שמחלוקות מדיניות וצבאיות לא יגלוש אל תוך הקהילות - אין לה על מה לסמוך."

למה "לגלוש"? אם זה מה שמעניין את חברי קהילה מסויימת, זכותם לאמץ גם גישה "מדינית וצבאית" כזאת או אחרת! מי אנחנו שנכתיב לאזרחים בני חורין מה לחשוב ובמה להאמין?

ולסיום

אני מקווה שההערות של אביעזר וייס ותגובותי הן רק ההתחלה של דיון רציני בנושא החוקה. כל דיעה תתקבל בברכה. אך ביחוד אני מקווה שמשתתפים נוספים יעזרו לנו לחפש תשובות לשתי הנקודות הראשונות במסמך הזה:

✡  איך לדעתך צריכה מדינה בימינו להתייחס לתקשורת - כ"רשות רביעית" שצריכה לפעול עם איזונים ובלמים כלפי שלוש הרשויות האחרות - או כגורם לא מפוקח שעוצמתו אינה מוגבלת? ואם את/ה בעד האפשרות הראשונה - איזה הגבלות על התקשורת יחזקו לדעתך את הדמוקרטיה ולא יחלישו אותה?

✡  האם נכון לדעתך להסיר מהצעת החוקה את ייצוג יהדות התפוצות בבית העליון של הכנסת? האם אין משמעות לאמונה הציונית שמדינת ישראל שייכת לכל העם היהודי ולא רק לאלה שהספיקו כבר לעלות ארצה?

וגם: האם יש לך הצעות לשיפור הדיון וההתארגנות באתר זה ובקבוצת הפייסבוק?